לוטן רז, פעיל במאהל הדר ומיוזמי ההפגנה בפרי גליל, כותב:
ביום ראשון בערב הפגינו יחד עובדי פרי הגליל עם פעילי מחאת המאהלים בכל הארץ במחאה על הפיטורים הצפויים במפעל. ביום שלישי בוטלו הפיטורים. המאבק עוד לא נגמר, אבל הוא השתנה: עכשיו הוא מאבק אחד.
לקראת ערב יום ראשון התכנסו יחד בפתחה של העיירה חצור הגלילית כמאתיים מעובדי המפעל, תושבי חצור והסביבה ומעל מאה פעילי מאבק האוהלים מרחבי הארץ להפגנה כנגד סכנת הפיטורים המיידית שמאיימת על חמישים ושמונה מעובדי המפעל והפיטורים הצפויים של ששים עובדים נוספים.
לא הייתה זו הפעם הראשונה שסכנת הפיטורים והסגירה עמדה כעננה מעל ראשי העובדים במפעל. וגם לא הייתה זו הפעם הראשונה שהעובדים נאבקו. גם לפני כשנתיים כאשר נקלע המפעל לחובות ונמצא בסכנת סגירה יצאו העובדים למאבק למען עתיד המפעל. סגירת המפעל נמנעה אז על ידי קניית המפעל על ידי בעלים חדשים, תחת הבטחות ממשלתיות למענקי פיתוח לבעלים. מאז התנערה הממשלה מהתחייבויותיה כלפי המפעל, שנכנס שוב לחובות, והעובדים הם שוב אלה שמתבקשים לשלם את המחיר.
לפני כמעט שבוע, כאשר התבשר מוטי חזיזה, יו"ר וועד העובדים של פרי הגליל, על הפיטורים הצפויים, הוא קרא לאנשי המאהלים לבוא לחצור הגלילית ולהיאבק יחד עמם.
קריאתו של חזיזה נשמעה היטב בקרב פעילי מאהלים ברחבי הארץ, שפנו לחזיזה כדי לבדוק כיצד ניתן לתמוך בעובדי פרי הגליל במאבקם נגד הפיטורים. יחד הוחלט ליזום הפגנה משותפת ביום ראשון אחר הצהריים, בנוסף למאהל סמלי ליום אחד שהוקם בבוקר יום ראשון מול המפעל.
כך התאספו להם בחצור הגלילית עובדי פרי הגליל ותושבי חצור יחד עם פעילי מאבק האוהלים מתל אביב, הרצליה, חיפה, נהריה, ראש פינה, קריית שמונה ועוד. יחד יצאו המפגינים אל כביש 90 בתיפופי תופים ובקריאות "העם דורש צדק חברתי" להיאבק יחד כנגד הפיטורים. מבין השלטים שהונפו על ידי הפעילים היו "פרנסה, דיור, בריאות: מאבק אחד", ו"כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם".
השתתפותם של פעילי המאהלים בהפגנה ובמחאת העובדים היא חשובה לא רק בשל התמיכה וההזדהות עם עובדי פרי הגליל שכה נחוצה וראויה. היא חשובה מכיוון שהמאבק לדיור בר השגה, המאבק נגד יוקר המחיה, המאבק למען צדק חברתי, הם בלתי נפרדים מהמאבק למען זכויותיהם של העובדים. מדובר במאבק אחד – המאבק על אופי החברה הישראלית. בחברה שבה ניתן לפטר עובדים כלאחר יד, שבה שחיקת תנאי ההעסקה וזכויותיהם של עובדים נעשו דבר שבהרגל – בחברה שכזו חוסר הביטחון הכלכלי והתעסוקתי רובץ מעל כולם. בחברה שבה ניתן לדחוק מישהו לשוליים, אף אחד אינו פטור מסכנת הדחיקה לשוליים.
המאבק למען צדק חברתי, שהוא דגלו של מאבק האוהלים הוא מאבק לחברה שבה חינוך, דיור, בריאות ומזון איכותיים הם מנת חלקם של הכלל, חברה שבה אף אחד אינו נדחק אל השוליים. בשל כך, המאבק של עובדי חצור הגלילית הוא גם מאבקם של יושבי המאהלים בחיפה, בתל אביב, בקרית שמונה ובכל מקום.
לא הייתה זו הפעם הראשונה שסכנת הפיטורים והסגירה עמדה כעננה מעל ראשי העובדים במפעל. וגם לא הייתה זו הפעם הראשונה שהעובדים נאבקו. גם לפני כשנתיים כאשר נקלע המפעל לחובות ונמצא בסכנת סגירה יצאו העובדים למאבק למען עתיד המפעל. סגירת המפעל נמנעה אז על ידי קניית המפעל על ידי בעלים חדשים, תחת הבטחות ממשלתיות למענקי פיתוח לבעלים. מאז התנערה הממשלה מהתחייבויותיה כלפי המפעל, שנכנס שוב לחובות, והעובדים הם שוב אלה שמתבקשים לשלם את המחיר.
לפני כמעט שבוע, כאשר התבשר מוטי חזיזה, יו"ר וועד העובדים של פרי הגליל, על הפיטורים הצפויים, הוא קרא לאנשי המאהלים לבוא לחצור הגלילית ולהיאבק יחד עמם.
קריאתו של חזיזה נשמעה היטב בקרב פעילי מאהלים ברחבי הארץ, שפנו לחזיזה כדי לבדוק כיצד ניתן לתמוך בעובדי פרי הגליל במאבקם נגד הפיטורים. יחד הוחלט ליזום הפגנה משותפת ביום ראשון אחר הצהריים, בנוסף למאהל סמלי ליום אחד שהוקם בבוקר יום ראשון מול המפעל.
כך התאספו להם בחצור הגלילית עובדי פרי הגליל ותושבי חצור יחד עם פעילי מאבק האוהלים מתל אביב, הרצליה, חיפה, נהריה, ראש פינה, קריית שמונה ועוד. יחד יצאו המפגינים אל כביש 90 בתיפופי תופים ובקריאות "העם דורש צדק חברתי" להיאבק יחד כנגד הפיטורים. מבין השלטים שהונפו על ידי הפעילים היו "פרנסה, דיור, בריאות: מאבק אחד", ו"כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם".
השתתפותם של פעילי המאהלים בהפגנה ובמחאת העובדים היא חשובה לא רק בשל התמיכה וההזדהות עם עובדי פרי הגליל שכה נחוצה וראויה. היא חשובה מכיוון שהמאבק לדיור בר השגה, המאבק נגד יוקר המחיה, המאבק למען צדק חברתי, הם בלתי נפרדים מהמאבק למען זכויותיהם של העובדים. מדובר במאבק אחד – המאבק על אופי החברה הישראלית. בחברה שבה ניתן לפטר עובדים כלאחר יד, שבה שחיקת תנאי ההעסקה וזכויותיהם של עובדים נעשו דבר שבהרגל – בחברה שכזו חוסר הביטחון הכלכלי והתעסוקתי רובץ מעל כולם. בחברה שבה ניתן לדחוק מישהו לשוליים, אף אחד אינו פטור מסכנת הדחיקה לשוליים.
המאבק למען צדק חברתי, שהוא דגלו של מאבק האוהלים הוא מאבק לחברה שבה חינוך, דיור, בריאות ומזון איכותיים הם מנת חלקם של הכלל, חברה שבה אף אחד אינו נדחק אל השוליים. בשל כך, המאבק של עובדי חצור הגלילית הוא גם מאבקם של יושבי המאהלים בחיפה, בתל אביב, בקרית שמונה ובכל מקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה